מה זה בעצם אומר להיות ישראלי - בימים האלו? ובכלל?

להיות ישראלי, במיוחד בימים האלה, זה לא רק דרכון כחול ורגש חזק כלפי חומוס. זו זהות שלמה, עמוסת שכבות, קונפליקטים, גאווה - וגם עייפות כרונית מחדשות.

בואו נודה בזה, להיות ישראלי זה להרגיש כל הזמן שאתה קצת על המשמר. לא רק מבחינה ביטחונית, אלא גם רגשית. זו זהות שאין ממנה הפסקה. היא איתך בכל מקום, בכל שפה, בכל שדה תעופה, בכל צל של מבט חשדני.

הנה כמה תזכורות קטנות למה זה אומר להיות ישראלי:

• בכניסה לכל קניון - שיקוף. אבטחה. לפעמים גם בדיקת תעודה. בעוד שמטיילים בעולם מתרגשים מהעובדה שהשדה תעופה פתוח ונעים, אנחנו רגילים לבדוק מאיפה תבוא הסכנה.

  
  

• כשאתה בחו"ל - פתאום אתה נהיה "קנדי", "דרום-אפריקאי", או פשוט "לא מישראל". כי להגיד "I'm from Israel" הפך להיות סוג של הימור. וגם אם תגיד, לא תדבר עברית בקול רם. לא תענוד מגן דוד. לא תחבוש כיפה. לא תמשוך תשומת לב. זה לא פחד - זו אינטואיציה של הישרדות.

  
  

• לישראלים יש "אזהרת מסע" כמעט לכל יעד בעולם. ברשימת המדינות המסוכנות למטייל הישראלי, לפעמים נדמה שאפילו מיקונוס נכנסה לאמצע.

  
  

• כל ישראלי מכיר מישהו. מישהו שנפל. מישהו שנפגע. מישהו שנעלם. מישהו שנמצא, אבל כבר לא אותו אדם. אצלנו אין "זרות" לטרגדיות, הן תמיד קרובות.

  
  

• המרחב הציבורי אף פעם לא באמת מרגיש בטוח. תיק חשוד - ואנחנו כבר יודעים את הנהלים. פיצוץ - ואנחנו מיד בודקים איפה זה קרה. מי נפגע. אולי זה מישהו שאנחנו מכירים.

  
  

• אנחנו חיים בתוך החדשות. לא צופים מהצד. לא קוראים רק כותרות. חלק מהיום-יום שלנו מתרחש ממש בתוך מהדורת "חדשות 12".

  
  

• חיים במתח, אבל גם חיים בגדול. אולי דווקא בגלל זה, כשאנחנו חוגגים, אנחנו חוגגים עד הסוף. מוזיקה, ריקודים, צעקות. כי מי יודע מה יהיה מחר?

גם בין כל הקשיים, התקווה מוצאת מקום לצמוח

ויש גם את הצד היפה:

• ערבות הדדית משוגעת. אתה יכול להיות בסופר, לא להכיר אף אחד, ולצאת משם עם חברים לחיים.

  
  

• אנחנו מדברים ישירות, בלי מסכות. לפעמים זה מרתיע זרים, אבל זה גם מה שהופך אותנו לאנושיים. אותנטיים. חיים באמת.
  

• הומור. גם בתוך החושך. ישראלים יודעים לצחוק במצבים שאחרים היו רק בוכים. זה לא חוסר רגישות, זו אסטרטגיית הישרדות לאומית.
  

• יש בנו לב ענק, וכוח בלתי מוסבר. מה שאי אפשר להסביר במילים - רק לחיות.
  

אז כן, להיות ישראלי זה לא תמיד פשוט. זה דורש להיות גם אמיץ, גם מחושב, גם רגיש וגם אדיש, הכל באותו הרגע. אבל זה גם להיות חלק ממשהו שאין כמוהו בעולם, מין שילוב של כאוס ותקווה, של כאב ואהבה, של פחד ואומץ. ובעיקר - תחושת שייכות שאין לה תחליף.

ישראלי זה לא רק מה שאתה - זה איך שאתה מרגיש. וזה מורכב. וזה מיוחד. וזה שלנו.

מוזמנים להוסיף עוד, מה זה אומר להיות ישראלי מבחינתך?